איך קוראים את הסימון התזונתי שעל האריזה?

האריזה כוללת מידע מחויב רגולציה: שם המוצר, שם היצרן, תכולה, תאריכי ייצור ותפוגה, כשרות – ושני אזורים מרכזיים: רשימת הרכיבים והטבלה התזונתית.

רשימת רכיבים – הסדר קובע

ברשימת הרכיבים ניתן למצוא את כל המרכיבים של המוצר לפי סדר יורד של כמות. כלומר, הרכיב הראשון הוא המרכזי במוצר, והאחרון – בכמות הקטנה ביותר. עיקרון זה מאפשר להבין במהירות מהו הבסיס של המוצר והאם יש תוספת של סוכר, שומן או רכיבים אחרים. ‎‎ 

הטבלה התזונתית – להבין את המספרים

הטבלה מציגה ערכים כמו אנרגיה, שומנים, פחמימות, סוכרים, חלבון ונתרן – לרוב ל‑100 גרם או 100 מ״ל. חשוב לזכור שהכמות הנאכלת בפועל בדרך כלל קטנה יותר, ולכן מומלץ להצליב את הנתונים עם גודל המנה .

סוכר – טבעי או מוסף?

כמות הסוכר מופיעה בטבלה תחת הפחמימות. יש הבדל בין סוכר שמגיע מחומרי גלם טבעיים (כמו פירות או חלב) לבין סוכר מוסף. כדי לדעת אם יש תוספת סוכר, יש לבדוק את רשימת הרכיבים ולא להסתמך רק על המספר הכללי 

הסימונים האדומים – מה הם באמת אומרים?

מאז רפורמת סימון המזון, מוצרים המכילים כמות גבוהה של סוכר, נתרן או שומן רווי מסומנים במדבקה אדומה בחזית. מטרת הסימון אינה להרתיע, אלא להתריע ולאפשר בחירה מושכלת. הסימון מתייחס תמיד ל‑100 גרם מוצר, ולא בהכרח למנה הנצרכת בפועל. הסימון התזונתי מתייחס ל‑100 גרם, אך ברוב המקרים המנה המומלצת קטנה יותר. הבנה של גודל המנה מאפשרת לצרוך גם מוצר עם סימון אדום במינון שמתאים לתפריט מאוזן ‎‎.

איך משתמשים במידע בפועל?

1. בודקים את גודל המנה המומלצת

2. מאזנים את שאר הארוחות במהלך היום

3. מגוונים בין מוצרים שונים וקבוצות מזון

4. זוכרים שסימון הוא כלי עזר, לא פסילה מוחלטת

לסיכום:

הסימון התזונתי נועד להעצים את הצרכנים. קריאה נכונה שלו מאפשרת לבחור, להשוות ולשלב מזונות שונים בתפריט היומי – מתוך מודעות, איזון ושיקול דעת, ולא מתוך הימנעות מוחלטת